חוכמה מאלברט איינשטיין
לפעמים, כדי לקבל משהו חדש, אתה חייב לשמוע אותו ממישהו שאתה מעריץ. היום אני רוצה לחלוק מסר רב עוצמה מאחד המוחות המבריקים ביותר בהיסטוריה האנושית המודרנית שלנו - אלברט איינשטיין. אני עושה זאת בתקווה שלא תעז לפקפק באמיתות שנהוג לייחס לו.
האם אנחנו יכולים לקבל את המסר הזה כנכון? האם אנחנו יכולים להיות צנועים מספיק כדי לקבל שיש כל כך הרבה שאנחנו לא יודעים... אבל כל כך הרבה שאנחנו יכולים לפתוח את עצמנו לקבל?
הנה זה, מליבו של אלברט איינשטיין ללבו שלך:
"לא הגעתי להבנתי את חוקי היסוד של היקום דרך המוח הרציונלי שלי.
בעניין, כולנו טעינו. מה שקראנו לחומר הוא אנרגיה, שהרטט שלה הונמך עד כדי כך שהוא מורגש לחושים. חומר הוא רוח מצטמצם לנקודת נראות. אין עניין.
זמן ומרחב אינם תנאים שבהם אנו חיים, אלא אופנים לפיהם אנו חושבים.
מושגים פיזיקליים הם יצירות חופשיות של המוח האנושי, ואינם, איך שזה נראה, נקבעים על ידי העולם החיצוני.
זמן לא קיים - המצאנו אותו. הזמן הוא מה שהשעון אומר. ההבחנה בין העבר, ההווה והעתיד היא רק אשליה מתמשכת בעקשנות.
אני חושב 99 פעמים ולא מוצא כלום. אני מפסיק לחשוב, שוחה בשתיקה, והאמת מגיעה אליי.
לאינטלקט אין מה לעשות בדרך לגילוי. מגיעה קפיצת מדרגה בתודעה, תקראו לזה אינטואיציה או מה שתרצו, הפתרון מגיע אליכם ואתם לא יודעים איך ולמה.
בן אדם חווה את עצמו, את מחשבותיו ורגשותיו כמשהו מופרד מהשאר, סוג של אשליה אופטית של תודעה. אשליה זו היא מעין כלא עבורנו, המגבילה אותנו לרצונות האישיים שלנו ולחיבה לכמה אנשים הקרובים אלינו. המשימה שלנו חייבת להיות לשחרר את עצמנו מהכלא הזה על ידי הרחבת מעגל החמלה שלנו כדי לחבק את כל היצורים החיים ואת הטבע כולו ביופיו.
ההפרדה שלנו זה מזה היא אשליה אופטית.
כאשר משהו רוטט, האלקטרונים של היקום כולו מהדהדים איתו. הכל קשור. הטרגדיה הגדולה ביותר של הקיום האנושי היא אשליה של נפרדות.
המציאות היא רק אשליה, אם כי מתמשכת מאוד.
אנחנו נשמות לבושות בבגדים ביוכימיים קדושים והגוף שלנו הוא הכלים שדרכם מנגנת נשמתנו את המוזיקה שלהם.
כשבודקים את חייהם של האנשים המשפיעים ביותר שהלכו בינינו אי פעם, מגלים חוט אחד שמתפתל בכולם. הם היו מיושרים תחילה עם הטבע הרוחני שלהם ורק אחר כך עם האני הפיזי שלהם.
ניתן למצוא את הערך האמיתי של בן אדם במידה שבה הוא הגיע לשחרור מהעצמי.
הקדמונים ידעו משהו, שנראה ששכחנו.
ככל שאני לומד יותר על פיזיקה, כך אני נמשך יותר למטאפיזיקה.
דבר אחד למדתי בחיים ארוכים: שכל המדע שלנו, נמדד מול המציאות, הוא פרימיטיבי וילדותי. אנחנו עדיין לא יודעים אלפית אחוז ממה שהטבע גילה לנו. בהחלט ייתכן שמאחורי תפיסת החושים שלנו מסתתרים עולמות שאיננו מודעים להם.
אני לא אתאיסט. הבעיה הכרוכה בכך היא עצומה מדי עבור מוחנו המוגבלים. אנחנו בעמדה של ילד קטן שנכנס לספרייה ענקית מלאה בספרים בשפות רבות. הילד יודע שמישהו בטח כתב את הספרים האלה.
הרעיון הנפוץ שאני אתאיסט מבוסס על טעות גדולה. כל מי שמפרש כך את התיאוריות המדעיות שלי, לא הבין אותן.
הכל נקבע, כל התחלה וכל סוף, על ידי כוחות שאין לנו שליטה עליהם. זה נקבע עבור החרק, כמו גם עבור הכוכב. בני אדם, ירקות או אבק קוסמי, כולנו רוקדים לצלילי מנגינה מסתורית, שמשמיעה למרחוק צינור בלתי נראה.
דת העתיד תהיה דת קוסמית. זה יתעלה מעל אלוהים אישי וימנע דוגמה ותיאולוגיה.
לא ניתן ליצור או להרוס אנרגיה, ניתן לשנות אותה רק מצורה אחת לאחרת.
הכל הוא אנרגיה וזה כל מה שיש בו. התאם את התדירות של המציאות שאתה רוצה ואתה לא יכול שלא לקבל את המציאות הזו. זה לא יכול להיות אחרת. זו לא פילוסופיה. זו פיזיקה.
אני שמח כי אני לא רוצה כלום מאף אחד. לא אכפת לי מכסף. עיטורים, כותרות או הבחנות לא אומרות לי כלום. אני לא משתוקק לשבחים. אני תובע קרדיט על כלום. אדם מאושר מרוצה מדי מההווה מכדי להתעכב יותר מדי על העתיד".
ההזמנה שלי אליך היום היא ליישם את האמת האוניברסלית הזו בחיי היומיום שלך, ולשקול את הדברים הבאים:
- באילו דרכים אתה מרגיש נפרד מ"השאר"?
- באילו דרכים אתה מחשיב את עצמך כ"עליון" על "אחרים", או מרגיש שאתה "צודק" ו"הם" טועים?
- באילו דרכים תוכל להביא איחוד, תמיכה וחמלה לחייהם של "אחרים" ו לתוך שלך (כמו שלהם ושלך זהים)?
- באילו דרכים "האחרים" הם רק מראה של עצמך?
- באילו דרכים אתה יכול להיות סלחני, כולל ו קבלה של אחרים"?
מי יתן ונמצא תפיסה חדשה של העולם כך שיבוא עתיד חדש, שונה מאוד מהעבר.