בחודש שעבר הגעתי (רוברט אוגוסט) לגיל הבשל של 72. זה היה ב -6 ביוני ליתר דיוק. צוות מחנה גלישת הסלע של המכשפה ערך לי מסיבת הפתעה קטנה עם עוגה, מריאצ'ים והרבה פרצופים מחייכים. אמרו לי שיש אורח שמאוד רוצה את החתימה שלי לפני שהוא עזב. אז מיהרתי לשם לפגוש אותו והופתעתי לטובה מכל צוות סלע המכשפה מאחל לי יום הולדת שמח.

החגיגה הקטנה הזו גרמה לי להיזכר במסיבה קודמת ליום הולדתי ה -70.

אם ביקרת בקליפורניה, שמעת על המסעדות של דיוק הפזורות לאורך החוף הדרומי. יש אחד במאליבו, סנטה ברברה, סן דייגו, והמקורי הממוקם ליד מזח חוף הנטינגטון. זה מקום נפלא שתמיד היה אחד המקומות האהובים עלי לבלות בו. המיקום נהדר, האוכל טעים ויש תמונה גדולה של אבא שלי ממש בכניסה.

אז יום אחד הבן שלי, סם, התקשר אלי ואמר, "היי אבא, בואו נאכל משהו אצל דיוקס בהנטינגטון."

אמרתי, "כמובן, נתראה שם עוד מעט."

זה היה יום רביעי ויום ההולדת שלי לא היה עד שבת אז לא הרגשתי שום דבר יוצא דופן.

"היי, תביא גם את כריסטין!" סאם אמר לי.

אז אספתי את כריסטין מבית הספר והיא אמרה מיד, "אבא, אבא, בבקשה תחליף בגדים."

קיבלתי את עצתה, הלכתי הביתה, ריחמתי קצת והיינו בדרך. הגענו לכניסה של הדוכס, פגשנו את סם, אמרנו שלום לאבא שלי על הקיר והפכנו את הפינה למסעדה. כמעט התעלפתי שם.

היו יותר ממאה אנשים שצעקו באופן סינכרוני "HAPPY BIRTHDAY!" כשנכנסנו פנימה. כל כך נתפסתי משומר עד שכמעט ממש נפלתי. לאחר ההלם הראשוני, כל כך התרגשתי לראות שכולם יצאו לחגוג את היום המיוחד שלי. היו משפחה, חברים, חברי גלישה ואגדות גלישה כאחד. אפילו כמה אנשים שעבדו אצלי לפני 100 פלוס שנים הצליחו להופיע.

מיותר לציין שבילינו שם את שאר הערב בכיף וחגיגות. מכל מסיבות ההפתעה שהיו לי בחיי, יום ההולדת ה -70 שלי בהחלט היה הזכור ביותר.