לא היו טיסות ישירות מניו יורק לקייפטאון. לא הייתה לנו ברירה אלא לעצור בסנגל, גאנה וניגריה. דבר מדהים קרה בגאנה, מצאנו את דרכנו לחוף וברוס בראון צילם אותנו כשהוא מעביר שיעורי גלישה לילדים, בני נוער ומבוגרים. בזמן שעשינו בילוי מהנה עם הילדים, ניגש אלינו קווקזי בשנות החמישים לחייו ותוך שהוא שם לב לגלשנים שלנו אמר: "וואו, מה אתם עושים כאן?".

והסברנו שאנחנו מטיילים ברחבי העולם מצלמים סרט גלישה. מאוחר יותר, שאלתי מה הוא עושה כאן, מכיוון שהיה צעיר אמריקאי. הוא השיב שהוא בחיל השלום, בהיותו בשנת 1963 ג'ון קנדי ​​היה נשיאנו, והוא זה שהחל את חיל השלום. מה שהם עשו היה לנסוע למדינות עניות ברחבי העולם, ללמד אותם כיצד לשפר את חייהם. כגון, ללמד אותם כיצד להרתיח מים, לחנך אותם להיגיינה, ולצרכים נוספים לשיפור איכות חייהם. הצעיר, למעשה עזר לנו לתקשר עם אנשים, אוכל, תחבורה.

חיל השלום, עדיין בשימוש כיום עם צעירים אמריקאים שרוצים לטייל בעולם ולשפר את חיי האנשים. זה היה ועדיין דבר נהדר שהנשיא JFK התחיל ובכלל הוא היה ממש נערץ באותה תקופה. המסקנה לא כל כך חיובית, כשהיינו בגלישת קייפטאון ועזרנו לאנשים שם ללמוד כיצד לגלוש ולהכין גלשנים, נשיאנו נורה ונהרג. זה גרם לי לחשוב, כאמריקאי צעיר, עד כמה אני באמת רחוק מהבית.

לאחר כמה שבועות התגברתי, ובטיולנו בקייפטאון לדרבן, נתקלנו בכף סנט פרנסיס, הגל המושלם.