הרפתקאות גלישה טרק גלישה עם CHE: When the Road and Swell Point South.  I התעוררתי בשעה 12:30, 1:30, 2:30, ולבסוף קם בשעה 3 לפנות בוקר עם אחת מכמה אזעקות שהגדרתי במרווחים של חמש דקות. לפני הרפתקת גלישה, אני מוצאת שהשינה דלילה וכמעט בלתי אפשרית מחוץ למנוחות קצרות דמויי תנומה. הציפייה היא כמו טפטוף יציב של קפאין. הייתי כמעט עייף כשנכנסתי למטבח ללחוץ על כפתור הקפה. הייתי מצטרף לשלושה בחורים אחרים ששמם התחיל גם באות "J", ושאף פעם לא גלשתי איתם בעבר, במקום שהרבה זמן הסתייגתי ממנו. תגובה של "לא" אף פעם לא נמצאת באוצר המילים שלי אם כי בכל הנוגע לתפיסת גל והרפתקת גלישה.

לעזוב את פלאיה גראנדה ולנסוע דרך מטאפלו כמעט שעתיים לפני הזריחה היא הרפתקה בפני עצמה. קורות גבוהות, משקפי מרשם וגישתי האיטית באופן טבעי לנהיגה הצילו כמה כבשים ישנות שבחרו באמצע הדרך בצד השני של עקומה עיוורת כמקום מנוחתן האידיאלי. התחמקתי מסרטני אדמה סגולים וכתומים, קרפדות ואופוסום על הכביש הצר החשוך לפני שהגעתי לבר צ'ארלי. הקפה שלי עדיין היה חם מדי לשתות - דבר טוב לטיפטוף הציפייה הקבוע הזה. ההודעה האחרונה שקיבלתי בשעות אחר הצהריים המאוחרות כללה הנחיות היכן להיפגש בשעה 4 בבוקר וללא איחור.

הרפתקנים תואמים

הבנים התגלגלו בשעה ארבע לפנות בוקר על הנקודה. כמישהו שתמיד עומד בזמנים, ידעתי ברגע זה שארבעתנו נועדו להרפתקאות יחד. קפצתי במכונית שלהם עם הלוח שלי, ויצאנו לרדוף אחרי הזריחה והתפיחה הדרומית. כולנו באנו ממדינות שונות, אך בשלבים שונים של חיינו בחרנו בקוסטה ריקה כביתנו, שצויר ונשמר כאן בין היתר על ידי הגלים.

הייתי
חיכו כל היום
בשביל גל
כמו זה!

קצת פחות משלוש שעות אחר כך, עמדנו ארבעתנו בחצר האחורית של חוף הים של אדם בשם קונדינו, בעקבות קווים שמאל שעוברים צפונה על פני נהר ונכנסים למפרץ בעינינו המקציפות. הרוח פרפרה מהחוף, והגאות נשאבה החוצה עד כה כמעט אפשר לצאת לקיר באוקיינוס ​​חום באמזונס באורך של 300 מטר. המחשבה על תנינים, כרישי שור וביוב התפוגגה כמעט מיד כשהבחנתי ביוקרתי הדגל הכחול וקולפנים מושלמים. בובת פלסטיק נטושה עיטרה את שלט העץ שסימן את המקום בו נקיים את הגלישה הראשונה שלנו היום.

בחרתי לשבת עמוק ולחכות לגלים התלולים והתלולים שחלפו באופן ספורדי, כיוון שאני היחיד שלא נמצא בלונגבורד. כזאב ים בודד, זוהי לרוב הגישה שלי כאשר ההרכב הומה אדם. במשך שלוש שעות כבדות שבץ קלטתי באופן אקראי רק את שלושת ה"ג'יי "האחרים  לתפוס גל או לשוטט בחזרה החוצה לאחר רכיבה שלכאורה אין סוף. לפעמים יעברו 10 דקות או יותר בין הסטים שאפשר לגרד אליהם.

עם זאת, לא הייתי בלי בידור. מנקודת המבט שלי, הייתי בטווח שמיעה של שיעור זומבה נלהב מאוד מלא רקדנים בתלבושות ניאון בהירות על החוף שחיבק את קיר המצוק משמאלי. כשהרוח נושבת מהחוף והמוזיקה מקפצת מקיר הסלע, הרגשתי שאני יושב ליד הרמקול. בפעמים אחרות הרגשתי שאני יושב באמצע הרקדנים כשהם היו צועקים איזו עידוד ללא הבחנה.

לבד אבל לא בודד

משיכת הגאות הייתה חזקה, למרות שיעברו שעות עד שהגאות תהיה גבוהה. כמה פעמים נקלעתי לקרני פה הנהר שמושכים אותי כלפי מטה כאילו הוא משתמש בי כדי למשוך את עצמו עמוק יותר לתוך המפרץ. כוח האנרגיה של הנהר זורם ומתנגש בגלים נכנסים היה סוער. היו גלים שבהם הרגשתי לבד לגמרי אבל לא בודד כשהחלקתי על פני הכל וכולם.

לאחר שעות הפרדות, קיבלתי סימן שכולם יוצאים. התאמצתי לתפוס גל יציאה כשהזרועות שלי הרגישו כמו אטריות מבושלות, הפה שלי היה יבש כמו מדבר, וחטיף הגרנולה שאכלתי בחמש בבוקר כבר הוצא מזמן. התוכנית הייתה לתדלק תחילה ולאחר מכן להמשיך את הרפתקת הגלישה שלנו בגל נוסף סמוך. סדר התוכנית הזה התהפך כשהתקרבנו לגל הבא, והתנאים היו זכוכית. תמיד יש את הסיכוי שהרוח תחליף ביבשה, אז כשזה מחוץ לחוף, כדאי לך ללכת.

הגלישה נראתה קטנה, אבל הבנו שנמצא גל או שניים. מה שלא ציפינו היה שזה יקפוץ מהחזה גבוה עד מעל הראש תוך חצי שעה בערך. הסט הראשון בגודל השני ניקה את ההרכב בגל אחד. איש לא ציפה לסט שעבר; כולנו היינו רחוקים מדי בפנים. לאחר שהתאוששתי מההדחה, היה לי בראש שאני חייב לקבל לפחות אחד מהגלים הנחוצים האלה. הייתי מחכה כל היום לגל כזה! למרבה המזל, לא הייתי צריך. המנטרה שלי של "שב עמוק, קום על הרגליים, אל תביט למטה", השתלמה יפה למדי.

תזמון הוא הכל

לאחר הרפתקת הגלישה שלנו, אכלנו ביצים ו גאלו פינטו בתשישות ואקסטזה משני המפגשים שכולנו נהנינו מהם. עד שסיימנו את ארוחת הבוקר, המקום שגלשנו בו זה עתה הלך והשתבש; תזמון הוא הכל. שאפתניות קולקטיבית חשבנו שאולי ננסה עוד מפגש אחד, אבל כשחזרנו למקום המקורי הבנו שאף אחד מגופנו לא באמת רוצה את זה. הגאות הייתה גבוהה עכשיו, והנהר התנפח ופרץ מעל הגדות. ההנעה החוצה הייתה ארוכה ומאתגרת יותר באופן אקספוננציאלי מאשר כשנכנסנו לשפל. השתממנו וגלשנו החוצה, עלינו לרכב והלכנו את דרכנו צפונה לחזור משם באנו, קורנים מהגלים שכולנו תפסנו.