נתחיל במה שזה לא. זה לא פופ, זו לא מוזיקת ​​תיירות, זה לא קוקאין או סוויט הום אלבמה או מלון קליפורניה. זה לא בטוח, זה לא לבעלי לב חלש, זה לא פופולרי, ובטח לעזאזל זה לא רגאטון. זו לא בירה קלה, מקררי יין או משקאות מהודרים עם שמות חמודים המוגשים עם מטריה.

זה החומר הקשה, זוהי מוזיקה מהמדף העליון לצביעת נדנדות הצמר ובנגיחות מתכות כבדות. זה האוולר!

ראה עמוד 86 במסך מלא.

נאמן לשמם

הוולר היא להקת ת'ראש מטאל תוצרת עצמית מסן חוזה עם צליל, מסר ושם הנכון לעצמו. חברי הלהקה אינם פונים לאף אחד מלבד תחושת הייעוד המוסיקלי שלהם ואמונות חברתיות מודעות, שנועדו לפנות רק לאנשים דומים ולרוח עם הרבה מקום בעגלה לאלה מכם שיכולים לעמוד בקצב. 

שם הלהקה אינו קשור כלל לקופים בקוסטה ריקה, או לפרסום זה. 

כפי שמסביר קרלוס "צ'ארלי" דיאז, הזמר ואחד ממייסדי הלהקה, "שמו של הוולר מקורו במושג אנשי זאב, חיה מיסטית שהופכת את עצמה לראיה במהותה האמיתית". 

קראו לתוך: היו עצמכם, התנגדו להשפעות חיצוניות, וכאשר מצב הרוח מכה, צעקו בראש הריאות שלכם כמיטב ליבכם ואל תתנצלו על כך. מושג זה מתגלה בבירור כאשר אתה עדים להוולר בשידור חי.

מי הם?

הלהקה הזו מורכבת כולה מטיקוס אבל השירים המקוריים שלהם כולם כתובים באנגלית. "טראש ספרדי פשוט נשמע צולע", מקונן דיאז. 

ואני מניח שזה דבר טוב מכיוון שהמציאות הזו מסייעת בשוק ובנישה שהיא צרה בהחלט כאן בקוסטה ריקה. למרות שהוולר צבר גוף מרשים, שחרר מוזיקה מקורית, הפיק סרטונים וניגן בשידור חי לאורך שנים, ברור ש"הצלחה "אופיינית לא תתגשם במדינה הקטנטונת הזו. 

הלהקה הזו עוסקת באהבה למוזיקה, ואפשר לומר שחוסר הפופולריות שלה היא ההצלחה שלה. הוולר נבדק כל הזמן, תמיד ממציא מחדש ומתאמן בקפידה, מה שמסביר את הביצוע המושלם בהקלטות ובמיוחד הופעות חיות. הנגנים האלה קשים ומהירים ומדויקים כפי שמעידים בהצגה החיה ובגוף העבודה שלהם.

בנוסף לדיאז, שהוא כותב כמו גם סולן, חברי הלהקה הם: חוסה 'פוקאס' מורה, בס וכותב שירים; רנן אובנדו, גיטריסט וכותב שירים; דיוויד מורה, גיטריסט קצב; ודייגו ארס, האחרון בשורה של מתופפים.

"אנחנו באמת מקווים שדייגו ידבק," אומר צ'רלי, "אבל המתופפים האלה ... אחי, הם משוגעים!"

היסטוריה ודיסקוגרפיה

לאחר הקמת הלהקה בסביבות 2009, ההרכב המשתנה הוביל בסופו של דבר להתמזגות של הוולר עם להקה מקומית אחרת, משאף. לחברי הקבוצה האחרונה היו רגישויות מוזיקליות וחברתיות דומות וגם הם חוו את אותו מצב שטף המקובל עם להקות מסוג זה באזור זה. 

כששתי הלהקות התכנסו, אז באמת התחילו לקרות דברים וקולו הייחודי של הוולר התממש. המחויבות של הקבוצה ליצור מוזיקה מקורית משלה הולידה את הדיסק הראשון, Sign of The Lost, שיצא בשנת 2011.

 חברי הלהקה, שלא היו מוטרדים מהיעדר ההצלחה המסחרית של התקליטור, המשיכו עם שנים של כתיבה, חזרות והופעות חיות שהובילו להמשך צנוע ולשחרור המאמץ הבא שלהם בחזרה לשיגעון במאי 2014. 

לאחר שהתעסק שוב בהרכב, ועבר עוד כמה מתופפים, התחייב הוולר לכתוב יותר, להתאמן ולסייר ברחבי הארץ עד לשחרור פנטומים של החברה בשנת 2017.

אז עם שלושה תקליטורים של מוזיקה מקורית שיצאו וכמה סרטונים שצולמו והופקו בעצמם, הלהקה הועברה על ידי צניעות עוקבות שהופיעו בהופעות, אך עשו הכל מלבד לשלם את החשבונות. 

צ'ארלי מסביר, "זו המציאות של סצנת המוסיקה המקורית של קוסטה ריקה. יש הרבה להקות 'מוזיקה מקורית' מכל הסוגים, בעיקר ממוקדות בעמק המרכזי, והרבה מהן להקות מטאל. אבל המדינה חסרה את תשתית המדיה האמנותית והמוזיקלית שדרושות להקות כדי להפוך פופולריות. 

מקומות חיים מעטים, וחשיפה לרדיו כמעט ואינה קיימת, הוא מציין. 

“העובדה היא שאם אתה לא מנגן רגאייטון ומשרת את המוני ה’פופ’, עליך לסמוך על יצירת באז משלך בפייסבוק וביוטיוב ובאמצעות הופעות חיות. אבל קשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי, להתפרנס ”. 

על כך מעידה העובדה כי לאורך כל מאמציה, הוגלר הבינה מעט יותר מכמה מאות דולרים במכירות און ליין לאורך השנים, וזוהי מציאות מקובלת כאן בקוסטה ריקה. 

אז ז'וזה, נגן הבס וחבר הלהקה המייסד, יצא למסע ממצה לבנות עוקבים באמצעות יצירת קשר עם חברות תקליטים, גדולות וקטנות, ברחבי העולם כדי לנסות לייצר עניין. הלהקה גם פרשה כנפיים ושיחקה במדינות אחרות כמו ניקרגואה, פנמה, הונדורס ובשנת 2019, מקסיקו. 

במהלך הזמן הזה, המוסיקאים המשיכו לכתוב ועד סוף השנה נאלצו להכין עוד אולפן עבודה באולפן. בתחילת 2020 הם הניחו מסלולים וחומרים טריים היו מוכנים לשחרור עד אפריל, אך COVID-1 שינה הכל ועיכב את יציאת התקליטור. 

רנן אובנדו

ג'וז מורה

DIEGO ARCE

צ'ארלי דיאז

דוד מורא

בזמן שהסגר העולמי, הוולר יוצא לעבודה

בעוד שהמגיפה הכריעה את העולם על ברכיו, הוולר נשאר עסוק בחידוד חבילת הפרסום והתדמית המקוונת שלו. חברי הקבוצה ייצרו יותר מדיה ועושים את כל הדברים שבדרך כלל לעולם אין להם זמן, כמו בניית זמזום להוצאה מאוחרת של התקליט החדש והסרטונים החדשים שלהם. 

בזמן שהלהקה ביקשה את זמנה, המאמצים הבלתי פוסקים של חוסה השתלמו לבסוף ביוני עם שותפותם של הוולר וסטפן בקר, הבעלים של Ragnarök Records, לייבל קטן בגרמניה מכל המקומות. מערכת יחסים נרקמה, ובעזרת הלייבל החדש, No More Circus, שוחרר בספטמבר 2020. 

שותפות זו הניבה דיבידנדים מיידיים בגרמניה, שם הצליחה הוולר לרכוש פנאטיקה קטנה בעקבות כך שהלהקה מתכננת לבקר לאחר המגיפה. היי, כולנו יודעים מה קרה לביטלס כשחזרו מגרמניה לאנגליה בשנת 1964 ... אז מי יודע מה עלול לקרות?

הכאן ועכשיו

נכון לעכשיו, הוולר מנגן על אהבת המוזיקה, שיתוף הפעולה והחברות של חבריה וההתנהלות הנאמנה שלה כאן בקוסטה ריקה. ככל שההגבלות על מגפה יתפוגגו, המוסיקאים יחפשו לנגן בכל מקום ובכל מקום שיוכלו להעלות את יללתם. 

אם אתה פטיש ראש מורעב מתכת, אני ממליץ לך לעשות את אותו הדבר. אף על פי שכותב זה מעולם לא חשב על עצמו כעל מתכת, אין מצב שאני מתגעגע להוולר אם הקבוצה הזו תשחק בשום מקום אפילו קרוב אלי.

ואם אולי אינך יכול לחכות, ואתה מרגיש צורך להיחלץ מהכיסא ברגע זה - ולהיזכר שאתה אכן חי - רמז אם אתה רוצה שלום התכונן למלחמה ותדבק! זה עובד בשבילי בכל פעם!

אז מה זה הוולר?

העסקה האמיתית. זה מה שהם.

אל תהיה צולע!

תמיכה ב- Höwler ובמוזיקה מקורית מקומית

לבדוק הוולר בספוטיפיי ו הוולר ב- Bandcamp

הרשם ל הוולר ביוטיוב
הושט אל הוולר בפייסבוק

לְבַקֵר האתר של הוולר

להזמנות או לרכישת מוזיקת ​​הוולר, שלחו דוא"ל צ'רלי