יש ספרים שמבקשים שיעריצו אותם. הספר הזה מבקש להיות שימושי. השנה בה למדתי לחיות הוא ספר זיכרונות צלול ורחום לב על מחלה, משפחה והכיול מחדש השקט של חיים שבעבר התנהלו על דד-ליינים ותוצרים. המחבר - מיגל - לא מלטש את החלקים הקשים; הוא יושב איתם, ומראה כיצד אהבה, הומור ותקווה עיקשת יכולים להתקיים יחד עם טפטופים של כימותרפיה ועצבנות מיום הסריקה. הוא נקרא מהר כי הוא מרגיש אמיתי.
מה שהכי ריגש אותי הוא איך מאבק אישי הופך לשירות הציבור. בעוד מיגל משרטט את אמצע הטיפול המבולגן, הוא חוזר שוב ושוב לאנשים סביבו - מטפלים, אחיות, מטופלים אחרים - ולדרכים מעשיות בהן נוכל להקל זה על זה את הנטל. ספר זיכרונות זה אינו פילנתרופיה פרפורמטיבית; זהו תוכנית אב לחמלה שדוחפת את הקוראים לפעולה: ארגון נסיעות, בדיקת תעלומות ביטוח, כיסוי השתתפות עצמית, או סתם להיות הנוכחות הקבועה שנשארת לשיחה הארוכה.
"לא מדריך לפתרונות מהירים - זהו קולו של בן לוויה: שאלות עדינות, הרהורים שקטים וההבנה שרק ניסיון אישי יכול להציע."
למה תרצו לקנות את זה
- כנה ומלאת תקווה: זה אף פעם לא מתקתק, אבל איכשהו משאיר אותך אמיץ יותר מאשר כשפתחת אותו.
- מדריך שטח לעוזרים: תמצאו את השאלות, הטקסים הקטנים וחוכמת מסדרון בית החולים שעושים שינוי אמיתי.
- צדקה עם שיניים: הספר מתעל אמפתיה לתמיכה מוחשית - מעשים שתוכלו להתחיל היום, לא מתישהו.
- מושרש ב Pura Vida: יש חמימות, הומור, ואת ההתעקשות הקוסטה ריקה להיראות אחד בשביל השני, במיוחד כשזה הכי קשה.
סרגל צד של העורך: פגשתי אותו במסדרון
מאת ג'ון, עורך ראשי, מגזין האולר
הייתי בבית החולים קליניקה ביבליקה לטיפול כשראיתי לראשונה את מיגל. הוא הלך במסדרון כשמישהו תמיד לצידו - משפחה, חבר, אחות שהתעכבה בדקה הנוספת. שאלתי אותו יותר מדי שאלות על כימותרפיה; הוא ענה על כולן, סבלני ויציב.
חודשים לאחר מכן, חזרתי לבית החולים. גבר נכנס לחדרי ואמר שלום. בהיתי בו במבט ריק. הוא חייך ושאל, "זוכר אותי?" אני לא זוכר - עד שהוא סיפר לי. זה היה מיגל. השינוי הדהים אותי: פנים ברורות, כמעט כל שיערו חזר, אותו חיוך חם - רק בהיר יותר. הרגע הזה היה שייך לגישה, לרופאים מיומנים ולאחיות ולצוות הנפלאים בקליניקה ביבליקה שמתייחסים לכבוד כחלק מהתרופה. אני בדרך משלי להחלמה, אסירת תודה מעבר למילים. ואני אסירת תודה על הספר הזה. הוא ראוי להיקרא, להישתף ולהשתמש בו כדי לעזור למישהו אחר לעבור את התקופה הקשה ביותר.
