גלגלים לעולם - עגלת שור לתקופה שחלפה אוצר תרבותי כיום: Aלמרות שתור הזהב שלה בהיסטוריה של סחר היצוא של קוסטה ריקה כבר הלך ודעך מזמן, עגלת השוורים נותרה אחת ממורשות אבות החשובות במדינה. כסמל לאומי שאי אפשר לטעות בו, הוא מגלם את רוח העבודה והענווה, כאילו נרשמה בנפשם של הדורות הקוסטה -ריקהיים בעבר, בהווה ובעתיד.

תחושה זו של נצחיות הובאה לידי ביטוי מבחינה מורשת תרבותית בתקופה האחרונה יחסית. רצון להחיות ולשמר את השימוש המסורתי בשור ועגלות בקוסטה ריקה הניע מחקר של כרמן מוריו, ססיליה דובלס וג'יזל צ'אנג לבצע חקירה. בחסות משרד התרבות והנוער של קוסטה ריקה ואונסק"ו (ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם), פרויקט זה היווה את ההגשה של המדינה לתפוס רשימה גלובלית בלעדית של נכסי מורשת תרבותית. ב- 25 בנובמבר 2005, המסורת המשולבת של "בויאו"(שימוש בשוורים) ו-"קרטה"(עגלה) הוכרז על ידי אונסק"ו כ"יצירת מופת של המורשת הפה והבלתי מוחשית של האנושות".

עגלת השוורים נפתחה דלתות של התקדמות
לאבותינו.

השימוש החקלאי בבויאו ובקרטות מקורו בתקופה הקולוניאלית. עגלות שור סיפקו רכב הובלה לבני משפחה וכן לייצוא יבולים. בנוסף לנשיאה של המון פולי קפה לשוק, הם סיפקו קשר בלתי נפרד בין קוסטה ריקה הכפרית לעולם החיצון. בנסיעות חזרה הביתה שרו צירי הסיבוב של עגל השור שיר ניגון שהשוור היה גאה בו, נושאת הבטחה לחדשות ולסחורות מחו"ל.

לעגלות שוורים הייתה נוכחות בלהט של חגיגות דתיות וחגיגיות, וגם בלהט פוליטי. הם הבינו כמה מהרגעים החשובים ביותר בחיי משפחת האיכרים בקוסטה ריקה. עגלת השוורים פתחה דלתות של התקדמות לאבותינו. היא בנתה את מולדתנו ככלי קמאי בבניית מבנים, מקדשים וכפרים, כמו גם בקציר יבולים. השירות ההומניטרי שלה נוגע להובלת חולים. זו הייתה גם מסיבה למפגש הסודי של זוגות חובבים, שהתגנב למקומות נסתרים.

עגלות שוורים מצויירות ביד מוכרות באופן אוניברסלי כסימן ההיכר הבלתי ניתן למחיקה של זהותה של קוסטה ריקה. בין אם מחווה לחיבתה של משפחת החווה, למוצאם, למיקומה או למעמדה החברתי, הנוהג להפוך עץ רגיל לבד של צבעים, מרקם ואור מסנוורים הפך לחלק מיעודה הלאומי הסמלי של עגל השור. האומנות המוקפדת ההופכת כל עגלה ליצירת אמנות בעלת הבעה ויפה ייחודית נחגגת ומוצגת במוצגי מוזיאונים, מצעדים ופסטיבלים ברחבי הארץ.

לאחר 1960, מיכון החקלאות עקר עגלות שור במידה ניכרת. עם זאת, עדיין ניתן למצוא אותם, במיוחד באזורי העמק הגבוהים ובאדמות תלולות שבהן משגשגות מטעי קפה עצומים, או במקומות מרוחקים פחות. אך ככל ששימושים פונקציונליים בעגלת השוורים ירדו, המאמצים להעלות את המודעות למשמעות התרבותית שלה גדלו. למעשה, עמוד התווך לשעבר של תנועה כבר "פולקלוריזציה". גם כשהוחלף כבר מזמן במנועים מודרניים, עגלת השוורים עדיין נוסעת לאט לאורך הכבישים. ניחוחות נובעים לא רק מקפה, אלא גם מקנה סוכר ועצי הסקה. עגלת השוורים היא הזריחה המוקדמת. זוהי השמש בצהריים, בלתי נלאה בכבישים מאובקים או בוציים או בשבילי הרים בתוליים. זהו הקשר הבלתי מסיס של שוורים ושוורים.

הורד את התמונה והצבע!

ראו את המאמר במגזין!

שמעו וראו את הסיפור!