"סבא, מה זו המילה הזו?" שואל ילד צעיר את סבו הקשיש כשהוא מחזיק את האצבע הקטנה שלו על המילה בספר הסיפורים שלו. 

סבא מסדר את קוראיו ובוהה במילה. 

"הו, המילה הזו הייתה פעם נוהג מקובל, שהוצג כל הזמן ובא לידי ביטוי בכל כך הרבה דרכים. זה לא משנה מי אתה, במה האמנת, מה אתה עושה או עושה... לכולם הראו את זה", הגיב הסבא. 

נכדו הקטן מסתכל עליו ושואל, "אז מה קרה לזה?" 

"טוב, התחילו ללמד אנשים את ההיפך מהמילה הזו", עונה הסבא בקול של עצב. "לשנוא, לכעוס, פשוט להיות מרושע. היה בריון ועוין לכל מי שלא האמין במה שהוא מאמין. לריב עם אנשים, להיות מעורר, לקרוא לאחרים בשמות משפילים ופשוט להיות מכוער". 

"אבל סבא, איך זה היה לפני זה?" שואל הילד הסקרן. 

סבא עצר לכמה שניות, הוריד את קוראיו ובהה מהחלון... מהרהר בתגובתו. לאחר כמה רגעים הביט לאחור בנכדו והחל להביע בפניו את כל התוצאות הגדולות של יחס המילה. מעשיהם של בני משפחה, חברים ואפילו זרים כשהמילה כובדה. היחס של אנשים שהפך את הבית, העבודה, בית הספר, אפילו הנהיגה לחוויה מהנה יותר. 

לאחר כמה דקות של תשומת לב בלתי מחולקת, הילד הקטן מרים את מבטו אל סבו ושואל, "מה יקרה אם אני מתאמן על זה היום?" 

סבא הניד בראשו ו"זמזום" סרקסטי קטן יצא מפיו. 

"ובכן בן, אתה תגלה איך אנשים מגיבים עכשיו למי שמשתמש במילה הזו. אולי זה לא יהיה נעים, יעשו לך צחוק, ילעגו לך ויתפסו אותך". 

"אבל אני לא רוצה להיות האנשים המרושעים האחרים האלה. אני חושב שאבחר לעשות את הדבר הנכון בכל מקרה", אמר הילד הקטן בנחישות בעודו בוהה בסבו. 

סבא הרים אותו בזרועותיו ונתן לו חיבוק גדול כשהוא לוחש באוזנו של נכדו, "לך לך בן, תהיה ההבדל!"