כמה מכם הגיעו לקוסטה ריקה לבקר... והחלטתם לא לחזור הביתה?  

כאן בקוסטה ריקה, בני האדם לא לבד בהפכו את זה לבית החדש שלהם. מגוון של ציפורים בקוסטה ריקה הן גם "גולים".

מסיבות שונות, חלקן לא לגמרי מובנות, בקוסטה ריקה יש כמה מיני ציפורים הנפוצים בצפון אמריקה. חלקם אפילו נודדים לכאן במהלך החורף, אבל יש להם גם גרסאות מובהקות של תושב קוסטה ריקה - קרובי משפחה במשרה חלקית. הציפורים האלה פשוט נשארות כאן; הם לא חוזרים צפונה. לחלק מהמינים שאינם נודדים יש אוכלוסיות קוסטה ריקה נפרדות וייחודיות הנפרדות לחלוטין מהאוכלוסיות העיקריות בצפון. בצחוק, אני אוהב לחשוב עליהם כעל ציפורים "גולים". 

בשלהי הקיץ ובתחילת הסתיו, שני מינים מגיעים לקוסטה ריקה כמהגרים חורפים: סרבל צהוב ונשר הודו. לשניהם יש אוכלוסיות תושבים כאן בקוסטה ריקה.

עיין במאמר זה במגזין

האם אתה יכול לזהות את הציפורים?

א) זמר גלפגוס

ב) נקר שעיר

ג) נקר בלוט

ד) נשר טורקיה

ה) צהוב צהוב מנגרוב

(תשובות בתחתית)

כמו ציפורי השלג האנושיות
ניתן לראות נשרים טורקיה עפים דרומה באלפים, במיוחד לאורך החוף הקריבי בספטמבר. הם חורפים במקומות ברחבי אמריקה הלטינית, מתערבבים עם אוכלוסיות התושבים שחיות כאן במשרה מלאה. ניתן להבחין בין אוכלוסיית תושבי הודו לבין מהגרי החורף על ידי פס כחול חיוור על צווארם ​​ויכולתם לדבר ספרדית (סתם בצחוק!). באביב, נשרים ההודו הצפוניים חוזרים לצפון ארה"ב ולקנדה - בדיוק כמו כל כך הרבה "ציפורי שלג".

מדהים עוד יותר הוא הוורבל הצהוב. ציפורים אלה מגיעות במיליונים מצפון אמריקה לחורף במרכז אמריקה ובצפון דרום אמריקה. אבל יש גם גזעים או תת-מינים שלהם שנשארים באקלים הטרופי כל השנה. לכמה איים קריביים יש גרסה משלהם לוורבל הצהוב, ולקוסטה ריקה יש שניים! 

ניתן להבחין בגרסה הקוסטה-ריקנית הייחודית הזו, המכונה יותר ויותר בשם צהוב המנגרוב, על ידי ראשה האדמוני. זה נפוץ במקצת לראות במנגרובים מהאוקיינוס ​​השקט המרכזי לאורך כל החוף ועד לחצי האי אוסה. עוד יותר מוזרה היא גרסה נפרדת שנייה, הנקראת לפעמים הגלפגוס, שנמצאת רק באיסלה דה קוקוס (אי קוקוס) 400 מייל מהחוף המערבי. (למידע נוסף במאמר של Howler "קוקוס ציפור וחיות בר. ")

שני נקרים

שני הגולים האחרים שניהם נקרים: הבלוט והשעיר. לא ממש מובן אם הייתה להם פעם אוכלוסייה רציפה עם קרובי משפחתם בצפון שנשברה מבחינה סביבתית בזמן או בהתערבות אנושית, או שהם היגרו בעבר. אבל בלי קשר, לשני מיני הנקר יש אוכלוסיות נפרדות ונבדלות שחיות בקוסטה ריקה.

רבים מקליפורניה ומצפון מערב האוקיינוס ​​השקט מכירים את נקר הבלוט, הנקר הנפלא בעל פני הליצן שחי אך ורק ביערות אלונים. אנשים במזרח ובצפון מזרח ארה"ב וקנדה מכירים את הנקר השעיר המוכר מהביקורים שהוא עורך אצל מאכילי הציפורים שלהם במיוחד בחורף. לשניהם יש אוכלוסיות תת-מינים נפרדות, שנמצאות בגבהים גבוהים יותר - מקומות כמו פואס או דוטה.

דיאטת נקר בלוטים אינה שונה כאן; הם חיים על בלוטים ביערות אלונים (עובדה מעטה ידועה - יש בלוטים כאן בקוסטה ריקה). ובעוד שנקר הבלוטים הקוסטה-ריקני נראים זהים לעמיתיהם בצפון אמריקה, לנקרים השעירים בקוסטה-ריקה יש חזה כהה יותר ומלוכלך יותר ("שעיר מלוכלך?"). 

מדוע הציפורים הגולים הללו נשארו בקוסטה ריקה? מדוע יש אוכלוסיות נפרדות? יש הרבה מחקרים ותיאוריות. יש הסבורים ששינויים גיאולוגיים ו/או סביבתיים לאורך זמן הפרידו בין האוכלוסיות. או אולי הם אהבו את האזורים הטרופיים ונמאס להם לטוס הלוך ושוב. 

מי יודע? אבל דע לך אם אתה גר כאן עכשיו, שאתה לא לבד. יש ציפורים שקיבלו את אותה החלטה כמוך להישאר בקוסטה ריקה.