אהבתו של בוב להרפתקאות מתחרה רק באהבתו לכוס קפה טובה. אז כשהוא שמע על מטע הקפה טורונס בגבעות פלמארס, קוסטה ריקה, עם הנופים המדהימים של הרי געש, ההבטחה לקפה הטוב ביותר אי פעם, ודבש מרפא ייחודי המיוצר על ידי דבורים חסרות עוקץ, הוא ידע שהוא חייב לבקר. חמוש בהתלהבות מונעת קפאין ובחולצת הוואי הנאמנה שלו, בוב יצא למסעו האחרון.
בוב הגיע למטע, נפגש עם צמחייה שופעת וניחוח עשיר של פרחים ופולי קפה קלויים. "זהו זה," חשב, שואב נשימה עמוקה וכמעט מתנשם מהתרגשות גרידא. המדריך, גבר עליז בשם חיימה, קיבל את פניו בחיוך חם.
"ברוך הבא למטע הקפה טורונס, בוב! מוכן לגלות את הקסם של קפה קוסטה ריקה והדבש המיוחד שלנו?" שאל חיימה, עיניו נוצצות מהבטחה של קפאין ומתיקות.
"בהחלט! חלמתי על הרגע הזה מאז כוס הקפה הנמס הראשונה שלי בקולג'," ענה בוב, התלהבותו ניכרת.
ג'יימי הוביל את בוב דרך המטע, והסביר לו את התהליך המורכב של גידול הקפה. בוב הקשיב בתשומת לב, אם כי מחשבותיו נדדו מדי פעם למחשבות על לגימת כוס קפה מושלמת עם נוף להרי הגעש.
"ידעת שצמחי הקפה שלנו מוצלים על ידי עצי בננה?" שאל ג'יימי.
"בננות וקפה? נשמע כמו גן עדן לארוחת בוקר!" התבדח בוב, וזכה לצחקוק מצד ג'יימי.
הם הגיעו לאזור עיבוד הקפה, שם בוב התפעל מהמכונות. "אז, כאן קורה הקסם", הוא הרהר, כשהוא מביט במכונת הקלייה הענקית כמו ילד בחנות ממתקים.
חיימה צחק. "כן, כאן צלויות את השעועית לשלמות. רוצה לטעום?"
עיניו של בוב אורו. "חשבתי שלעולם לא תשאל!"
ג'יימי הגיש לו כוס קפה טרי ומהבילה. בוב לגם לגימה וחש את בלוטות הטעם שלו מתפוצצות משמחה. "וואו, זה מדהים! זה כמו סימפוניה בפה שלי, אבל בלי הכינורות."
חיימה חייך. "אני שמחה שאתה אוהב את זה. קפה טורונס ידוע בטעמו הייחודי, בזכות האדמה הוולקנית והאקלים המושלם."
בוב הנהן, כבר לגם עוד לגימה. "זה כאילו שתיתי מי בוץ כל חיי. זה זהב נוזלי!"
בזמן שהמשיכו בסיור, ג'יימי הצביע על הנופים המדהימים של הרי הגעש שמסביב. בוב עצר כדי להתרשם מהנוף, כוס קפה בידו. "אני חושב שמצאתי גן עדן עלי אדמות", אמר, כשהוא מביט בפסגות המלכותיות.
"אפשר להודות להרי הגעש על האדמה העשירה והקפה המדהים שלנו", הסביר חיימה. "הם כמו הבריסטות של הטבע".
בוב צחק. "טוב, אני אדאג לתת להם טיפים בנדיבות."
לאחר מכן, ג'יימי לקח את בוב למכוורת, ביתן של הדבורים חסרות העוקץ המייצרות את דבש המרפא המיוחד של המטע. "דבורים אלה ניזונות מפרחי צמחי הקפה שלנו", הסביר ג'יימי. "לדבש שלהן יש סגולות רפואיות ייחודיות".
בוב רכן קדימה כדי להעיף מבט מקרוב על הפועלות הזעירות והזמזמות. "דבורים חסרות עוקץ, הא? אני מניח שהן הפציפיסטיות של עולם הדבורים."
חיימה צחקק. "אפשר לומר את זה. הדבש שלהם נהדר לדברים רבים ויש לו תכונות אנטיבקטריאליות."
בוב טעם טיפה מהדבש הזהוב ועיניו התרחבו. "וואו, זה מדהים! זה כמו אור שמש נוזלי."
ג'יימי חייך. "אני שמחה שאתה אוהב את זה. הדבש שלנו הוא פינוק מיוחד, בדיוק כמו הקפה שלנו."
הם המשיכו את הסיור, וביקרו בחדר הטעימות שם טעמו סוגי קפה שונים וקלויים. בלוטות הטעם של בוב היו בשיא כוחו כשהוא לגם ונהנה מכל כוס. "לא ידעתי שלקפה יכולים להיות כל כך הרבה טעמים", קרא. "לזה יש רמז של שוקולד, ולזה יש רמז של הדרים!"
"זה היופי של קפה", אמר חיימה. "כל כוס מספרת סיפור".
בוב הסכים לחלוטין. הוא הרגיש כאילו הוא לומד את שפת הקפה, לגימה אחת בכל פעם. "אני אהיה סנוב הקפה הכי יומרני בבית", התבדח. "החברים שלי יהיו כל כך מתרשמים".
התחנה האחרונה בסיור הייתה חנות המתנות, שם בוב העמיס שקיות של קפה טורונס וצנצנות רבות של דבש מרפא, נחוש להחזיר את הטעם של קוסטה ריקה הביתה. הוא גם לקח כמה מזכרות - ספל קפה עם הר געש עליו, חולצת טריקו שעליה הכיתוב "קפה הוא חיית הרוח שלי", וכובע שעליו הכיתוב "מופעל על ידי קפה טורונס".
כשבוב התכונן לעזוב, ג'יימי הגיש לו כוס קפה אחרונה. "לדרך," הוא אמר בקריצה.
בוב לגם לגימה ונאנח בסיפוק. "תודה, ג'יימי. זו הייתה חוויה בלתי נשכחת. אני לעולם לא אסתכל על קפה באותו אופן שוב."
ג'יימי חייך. "תחזור בכל עת, בוב. אנחנו נהיה כאן, נכין את הקפה הכי טוב וצוות הדבורים שלנו יכין את הדבש הכי טוב בעולם."
בעוד בוב נסע משם, הוא הרהר ביומו במטע הקפה טורונס. הוא הגיע לחפש את הקפה הטוב ביותר ומצא הרבה יותר מזה - הערכה עמוקה יותר לאומנות, נופים מדהימים, קסם הדבש הרפואי וחברות חדשה עם חיימה.
בחזרה במלון שלו, בוב ישב במרפסת, לגם את הרכישה האחרונה שלו וצפה בשקיעה מעל גבעות פלמארס. הטעמים רקדו על לשונו, כל לגימה מזכירה את היום הקסום שחווה. "אלה החיים," חשב, והרים את ספלו אל האופק.
בוב לא יכול היה לחכות לשתף את חבריו בהרפתקה שלו. הוא ידע שהם יקנאו בטיול שלו ויהיו להוטים לטעום את הקפה והדבש שהביא איתם. ומי יודע? אולי הוא אפילו יעורר בהם השראה לבקר בקוסטה ריקה ולגלות את הקסם של קפה ודבש טורונס בעצמם.
כשהשמש שקעה מתחת לאופק, בוב לגם לגימה אחרונה וחייך. הוא מצא את הזהב הנוזלי שלו, והחיים לעולם לא יהיו אותו הדבר.
