שפה צבעונית מקבלת משמעות מילולית שונה לחלוטין כאשר האמנית איימי פינק מדברת על התשוקות והפרספקטיבות המנחות את סיפור חייה לקראת פרק מתמשך בקוסטה ריקה.
"אני רואה סוכריות עיניים בכל מקום שאני מסתכלת", היא אומרת כשהיא מתארת ​​את תחושת החיות שמשתלטת על דמיונה במקומות חיצוניים. "בעיני רוחי אני רואה כל נוף כפסטל פוטנציאלי... איך הייתי פורס את הציור, בכמה גוונים שונים של הצבעים אוכל להשתמש."   

ההתייחסות הניואנסית יוצאת הדופן של איימי לצבע באה לידי ביטוי בגיל צעיר מאוד. בין אם מציירת דמויות מקל מסוגננות או מציירת בשמנים, איימי הייתה מאבדת את כל תחושת הזמן במהלך הטבילה היצירתית שלה. 

הרמוניה מושלמת

"כילדה אפילו הייתי יוצר בגן", משחזר יליד לונג איילנד, ניו יורק. "לא הייתי סובלת פרח אדום ליד פרח סגול, אז הייתי ממקם אותם מחדש גם אם הם היו מנורות - ואתה בהחלט עושה זאת לֹא להזיז את הנורות בזמן הפריחה. אבל גם אז, צבעים שלא היו בהרמוניה היו כואבים מכדי לחיות איתם".

אהבתה של איימי לאמנות אימפרסיוניסטית השפיעה מאוחר יותר על הגיחה שלה לתיאורי פסטל של נופים במרחב האווירי - תורגם מצרפתית כ"באוויר הפתוח".
"אני חושב כשאני עובד בכיכר אני גם מציירת את האור", היא אומרת, "הסגנון שלי הוא ייחודי, חבטותיי אינדיבידואליות למדי, ועל כך אני אסירת תודה להיות אוטודידקט".

האימוץ המוקדם של איימי את הפסטלים כמדיום האהוב עליה לא היה בגלל היעדר הוראה פורמלית במגוון רחב של מדיות אחרות, שהגיע לשיאו עם תואר BFA מבית הספר לאמנות חזותית בניו יורק.
"למדתי עיצוב טקסטיל, דפוס, צילום, עיצוב גרפי - אתה שם את זה. לקחתי כל סוג של שיעור אמנות זמין. עם זאת, אני אוטודידקט לחלוטין במדיום שבחרתי לעבוד בו. אני אוהב פסטלים בשל עושר הצבעים שלהם והחופש והאפשרויות שהם מעניקים להם. פעם נסעתי לריטריט ליוגה וציור בג'יברני - ביתו של מונה בצרפת - וקיבלתי צבעי אקריליק. לא אהבתי אותם בכלל, והייתי אסירת תודה שהבאתי את הפסטלים שלי!"

משיכה לבעלי חיים
במקביל למסע האמנותי של איימי לאורך השנים היו מסעותיה בעולם. טיולים לקוסטה ריקה, איי גלפגוס, אפריקה, צ'ילה ובוליביה הפכו בסופו של דבר את הבמה לשינוי נושאי בהשראת מוזה מסוג אחר לגמרי. תוך כדי חקירת המקומות הבינלאומיים הללו, התברר לאיימי שחיות נמשכות אליה בכל מיני דרכים שהיא מצאה כמטורפים ומענגים. פרי המוח של ההבנה הזו היא סדרת הפסטלים שהיא כינתה Animal Joy, כעת המוקד העיקרי של עבודתה.

בשאיפה ללכוד את האור, הרוח והאנרגיה של נושאי החיות שלה, איימי הופתעה מהשינוי בטון, במצב הרוח ובעוצמת האמנות שלה.

"הנופים שלי מאוד רכים ושלווים, וסדרת Animal Joy נועזת ותוססת", היא אומרת. "כל החיות מסתכלות בך עמוק ומעזות אותך לדמיין מה הן חושבות."

המעבר של איימי מיצירת מאות פסטלי נוף במשך שלושה עשורים התרחש בהדרגה בצעדים. יום אחד היא הוסיפה חיה לנוף. ואז עוד... עד שהפסטלים שלה הפכו על החיה בנוף. 

בתחילה, היא ציירה רק חיה אחת בכל פעם, כל אחת מבטאת משהו לצופה. קבוצת החיות הבאה שלה הפכה ליחידות משפחתיות - אם ותינוק, אב ותינוק או אח ואחות - כאשר כל תמונה מציגה את הרגש של מערכות היחסים הללו. 

אין זה מפתיע שאיימי לא מוצאת קץ של השראה אמנותית בקוסטה ריקה, שם היא ובעלה, פרד ליפסקי, בחרו לנתק שורשים לפני יותר מ-16 שנים עם רכישת ביתם בנואבו ארנל.
"אנחנו מתבדחים שלא רצינו לפרוש לפלורידה, ארץ קניוני החשפנות, עומסי התנועה וחוקי איגוד בעלי הבתים", נזכרת איימי. "כאן, אנו חיים את חיינו היצירתיים הטובים והפעילים ביותר עם כל היופי וההרפתקאות שמציעה קוסטה ריקה."

פרד, שצילומיו הוצגו ב-Howler - כרגע בסדרת ציפורים - מציע שירותי הדרכה לצלמים ולחובבי דיג קיאקים. ביחד הקימו בני הזוג את קבוצת הפייסבוק WTF קוסטה ריקה, אשר, מציינת איימי, התפתח מבעל 70% גרינגו / 30% טיקו עוקבים ל-80% טיקו / 20% גרינגו.

ניתן לצפות בעבודותיה של איימי בפייסבוק @AmyPink או אינסטגרם @AmyPinksky. ניתן לרכוש הדפסים ב עיצוב אמנותי של רכס, חטיבה של מגה מדיה קונספטים, שאיימי הייתה שותפה להקמתה.