כאשר הסרטן פוגע בלחצן ההשהיה

Texto en español a continuación

אני זוכר שאמרו לי "לוסניה, אתה צריך לחזור על הביופסיה. זה יצא חשוד אך לא חד משמעי ". אמרתי להם: "אוקיי, אין בעיה." 

הייתי כל כך בטוח שאין צורך להרגיש פחד. לפני שנתיים עשיתי ביופסיה מאותה סיבה והתוצאה הייתה שלילית. לרוע המזל תוצאה זו הייתה שונה מאוד.

וכך התחיל קרב חיי. בינואר 2012 אובחנתי כחולה בסרטן השד בגיל 26 בלבד - צעירה עם אורח חיים בריא ופרויקטים רבים בידיים. היה לי כל הרצון לחיות, אבל אבחנה שאילצה אותי לשבש את חיי.

עברתי ניתוח בפברואר באותה שנה להסרת הגידול ולאחר מכן במרץ למקם קטטר ליישום כימותרפיה. באפריל התחלתי בטיפול: בסך הכל 16 מפגשים במשך שישה חודשים ברציפות.

לאחר שסיימתי את הכימותרפיה, קיבלתי כל יום 33 מפגשי טיפול בהקרנות במשך חודשיים.

זה לא סוד לאף אחד כי כימותרפיה היא טיפול עוצמתי מאוד, ולכן היא בהכרח שינתה את המראה הגופני שלי. איבדתי את השיער לגמרי: השיער שלי באורך המותניים. הגבות והריסים שלי. הציפורניים שלי התקלפו מהעור שלי ועליתי במשקל מאגירת נוזלים. 

מטמורפוזה בפנים

הרסנית יותר מתופעות הלוואי הפיזיות הללו הייתה המטמורפוזה שחייתי בפנים כדי לנסות להישאר על הרגליים. שינויים קיצוניים ובלתי צפויים התרחשו רגשית ורוחנית בו זמנית.

ההפסקה שהחיים הטילו אפשרה לי להכיר חלק אחר מעצמי. למדתי להשוויץ ביופי הטוב ביותר שלי, ביופי הפנימי.

למדתי מניסיוני שלי שאלוהים נותן לנו את מה שאנחנו צריכים כדי להתגבר על ניסיונות אם נשאל אותו מהלב. למרות שזה נשמע אירוני, עלינו לשאת את הצלב בשמחה כדי להקל עליו.

פעמים רבות היה לי פחד ורגעי חולשה במהלך הטיפול. כל כך הרבה דברים נעצרו, אבל אף פעם לא חלומותיי או הרצון שלי להגשים אותם.

כדי לעודד את עצמי, כל הזמן חשבתי שזה תהליך, שהוא זמני ושהאל לוחץ אבל לא נתקע. למדתי להתעלם מהמסרים האלה: "מסכן, כל כך צעיר וחולה סרטן" ו"הו, איזה חטא הוא חולה ". 

החלטתי לחייך לחיים, מתוך הבנה שאפשר לבנות אושר על בסיס יומיומי. אנו יכולים ליהנות מהמסע - הגשמים והשמש - מבלי שנצטרך לחכות להגיע ליעד הסופי.

יום אחד כשקראתי ספר, עלה בדעתי שאני ממוקד בעצמי, בהתקדמות עם "אני", וב"אני "בטוב. אבל הבנתי שיש אנשים אחרים שעוברים גם הם דברים קשים. וצורך שאפגין אכפתיות כלפיהם. 

כך החלטתי לשתף את ההיסטוריה שלי ולעזור לנשים שעוברות את אותה חוויה. בקיצור, התחלתי לעשות מה שאני יכול מ"כיסא שלי ". למרות שזה נכון שכל המקרים שונים, כולנו זקוקים לתקווה!

הפסקה חובה

אני חושב שהחלק הכי קשה בשבילי היה הפסקה חובה בחיי. זה כמו להתקרב במכונית ספורט במהירות של 200 קמ"ש ולפתע, להתנגש בגדר בטון! כך הרגשתי כשאמרו לי, זה סרטן!

אבל ההפסקה הבלתי צפויה הזו עזרה לי להתמקד בדברים החשובים באמת בחיים. זה איפשר לי להזדהות יותר עם סבלם של אחרים ולעשות מה שאני יכול כדי לעזור לאחרים. זה עזר לי להעריך כל קרן שמש וכל פרט של יצירה, לא משנה כמה היא נראית קטנה. זה לימד אותי לא לחכות למחר כדי לספר למישהו שאני אוהב אותו או להימנע מחיבוק.

היום, אחרי החוויה הקשה הזו, אני בריא לגמרי. חיי חזרו לשגרה לאט לאט ואלוהים בירך אותי בעבודה שאני נלהב ממנה. אני מתקשר במקצועי ואני יכול להתפתח בתחום שאני הכי אוהב, התקשורת.

אני מרגיש מבורך ונבחר עמוקות, כי למרות הסבל, הסרטן הפך אותי לאדם טוב יותר בכל תחומי חיי. הסרטן אפשר לי לגעת בלבבות רבים בחסדו של אלוהים.

Recuerdo cuando me dijeron “Lussania, hay que repetir la biopsia, salió sospechosa pero no concluyente” y yo les dije, “está bien, no hay problema”, estaba tan segura que no iba a ser nada que ni siquiera sentía miedo, lo digo con toda sinceridad. Hacía dos años me habían hecho una biopsia por lo mismo y el resultado había dado negativeo, pero lamentablemente este resultado fue muy distinto ...

Y así fue como en Enero del 2012 comenzó mi batalla de vida, cuando me diagnosticaron con cáncer de seno teniendo sólo 26 años, un estilo de vida ראוי להערצה, הרבה יותר פרוייקטוס במאנו, טודאס לאס גנאש דה ויבר, אך לא מאבחנים אותי hacer una pausa en mi vida.

Me operaron en Febrero para quitar el tumor y luego en Marzo para colocarme un catéter para aplicar la quimioterapia. En Abril empecé con el tratamiento, הכולל 16 שיעורים לאורך 6 חודשים.

Después de terminar la Quimio, recibí 33 sesiones de radioterapia todos los días, durante 2 meses.

Para nadie es un secreto que la quimioterapia es un tratamiento muy fuerte, así que cambió inevitablemente mi aspecto físico. Perdí mi cabello por completo (solía cuidarlo muchísimo, lo tenía por la cintura), las cejas y las pestañas. Las uñas se despegaron de mi piel y aumenté de peso por la retención de líquidos. Sin contar la metamorfosis que vivía a nivel interno, para tratar de mantenerme en pie, eran muchos cambios radicales e inesperados al mismo tiempo…

Sin embargo esta pausa que la vida me impuso, me permitió conocer otra parte de mí y aprendí a lucir mi mejor belleza, la belleza interior.

Aprendí por experiencecia propia que Dios nos da lo que necesitamos para sobrepasar las pruebas si se lo pedimos de corazón, aunque suene irónico, hay que cargar la cruz con alegría para que sea más fácil.

Muchas veces tuve miedo y momentos de flaqueza durante el tratamiento, muchas cosas se detuvieron, pero nunca mis sueños ni mis ganas de cumplirlos.

אם אתה רוצה את זה, אתה לא יכול לראות את זה. Aprendí a pasar por alto los: "pobrecita, tan joven y con cáncer", los "ayy que pecado está enfermita" y decidí sonreírle a la vida.

Comprendí que la felicidad la podemos construir en el día a día, disfrutando del trayecto, con las lluvias y los rayos de sol, sin tener que esperar a llegar al destino final. 

Un día leyendo un libro, entendí que estaba enfocada en mi misma, en salir adelante "yo", en estar bien "yo", pero no me preocupaba realmente por hacer algo por las personas que vivían cosas difíciles y fue así como decidí compartir mi historia, ayudar a mujeres que pasan por lo mismo, en fin, empecé a hacer lo que podía desde "mi silla", porque si bien es cierto aunque todos los casos son distintos, la esperanza la necesitamos todos !!!

Creo que lo que que más me costó fue hacer una pausa obligatoria en mi vida, como siempre lo he dicho. Es como si uno va en un carro deportivo a 200 Kph y de pronto, choca uno con una cerca de concreto !! Así sentí cuando me dijeron, es cáncer !!!! Pero eso me ayudó a enfocarme en las cosas verdaderamente importantes de la vida. אני רשאי לזהות אותך יותר אם אתה יכול לאתר את זה. Me ayudó a valorar cada rayo de sol y cada detalle de la creación por más “pequeño” que sea. Me enseñó a no esperar a mañana para decirle a alguien que lo quiero o simplemente a no abstenerme de dar un abrazo.

Hoy después de esa dura experience, estoy totalmente sana, mi vida vuelve a la normalidad poco a poco y Dios me bendice con un trabajo que me apasiona. Soy comunicadora de profesión y puedo desarrollarme en el área que más me gusta, los medios de comunicación.

"Me siento profundamente bendecida y escogida porque a pesar de lo duro de la prueba, el cáncer me convirtió en un mejor ser humano en todos los aspos de mi vida y me ha permido tocar muchos corazones con la gracia de Dios."